החלטה בתיק בש"א 2200/05

לפני בקשה מטעם התובעת 1 (מבקשת 1) בתביעה העיקרית למתן פטור מאגרת תביעה בקשר עם תביעה שהוגשה על ידה ועל ידי מר אברהם פריד בעילה נזיקית, כנגד הנתבעים, שגרמו, לפי האמור בכתב התביעה, לקריסתה ושיתוק פעילותה.

הבקשה לפטור

1.         המבקשת, עמותה רשומה, טוענת כי אין לה כיום כל מקור הכנסה וכי היא במצב של שיתוק כלכלי מוחלט, ולה גירעונות וחובות המגיעים כדי מיליוני ש"ח.

התצהיר התומך בבקשה נחתם על ידי תובע 2 המכהן כיו"ר המבקשת.

תגובת המדינה

2.         המדינה הגישה תגובה לבקשה בשני כובעיה, האחד על ידי היועץ המשפטי לממשלה - כמשיב לבקשת פטור על פי תקנה 13 לתקנות בית המשפט (אגרות) התשמ"ח-1987, והשני, בשם הנתבעים שהינם עובדי מדינה בהווה או בעבר, והמיוצגים כולם על ידי פרקליטות מחוז ירושלים.

בתגובה ישנה התייחסות מפורטת הן לעניין אי יכולת כלכלית של מבקש פטור מאגרה, והן לעניין קיומה של עילה.

בין היתר נטען, כי הגשת התביעה נועדה לא לתת לפרשה שבמרכזה הפסקת התמיכה למבקשת, הטרדה מיותרת של כל מי שפעל בשם המדינה בעניינה של המבקשת.

תגובת המבקשת לתשובת המדינה

3.         המבקשת משיבה לטענותיה של המדינה במיוחד במישור ההליכים הקודמים שננקטו ע"י המבקשת כנגד רשויות המדינה ו/או עובדיה.

דיון

4.         אגרה אינה מס. היא משולמת עבור השירות שמקבל בעל הדין. היא נגזרת של סוג התביעה או סכומה. מחד גיסא יש לאפשר לכל אדם או תאגיד גישה חופשית לערכאות, מאידך גיסא יש להציב סיג על מנת שזכות יסוד זו לא תנוצל לרעה ולא תוגשנה תביעות סרק.

            על הרציונאל שבהשתת אגרה על המביא הליך לפתחו של בית המשפט, עמד בית המשפט העליון בהרחבה בבג"צ 6490/04 נאדר מוחמד עלי ואח' נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית (תק-על 2005(1), 564, עמ' 568):

"נקודת המוצא הנה כי כל הליך משפטי חייב באגרה. זו מצוות הדין האמור בתקנות - בסעיף 2(א) שלהן - ולפיו "לא ייזקק בית משפט לכל הליך, אלא אם כן שולמה בעד הסעד המבוקש בו האגרה הקבועה בתוספת הראשונה ואגרת הפרוטוקול כאמור בתקנה 12א, או שמביא ההליך פטור מתשלום האגרה". עצם החיוב באגרה בשל פתיחת הליך משטי מבטא איזון בין שתי מגמות עיקריות: המגמה האחת עניינה השתתפות הפרט בעלותם של הליכים משפטיים. המגמה השניה היא הבטחת זכות הגישה לערכאות. המגמה הראשונה מבוססת על העובדה כי להליכים משפטיים יש עלות. בראש ובראשונה מדובר בעלות לבעל הדין הפותח את ההליך. אולם ניהול ההליך המשפטי מטיל עלויות לא רק על בעל הדין שפתח את ההליך אלא גם על מערכת בתי המשפט ועל הצד שכנגד. בעוד שבין בעלי הדי ןובין עצמם מהווה תוצאת ההליך בסיס לחיוב הצד המפסיד בהוצאות הצד הזוכה, הרי שהשירות הניתן על ידי המדינה - בקיומה של מערכת בתי משפט - כרוך באגרה שפותח ההליך צריך לשלמה. מטיבו מהווה החיוב באגרה קשר בין השירות הניתן ובין החיוב של משלם האגרה. בצד צויין כי "אגרות בתי משפט הן חלק מהכנסות המדינה והן נגבות בקשר לשירות שהמדינה, על ידי בתי המשפט שלה, מספקת לבעל הדין" (ע"א 155/75 פקיד השומה נ' להד, פ"ד כט(2) 505, 507-506). החיוב באגרה בגין פתיחת ההליך מגשים מטרות נוספות. כך, תשלום האגרה עבור ההליך מאפשר למעשה קיומם של הליכים משפטיים והקצאת זמן שיפוטי גם עבור בעלי דין אחרים (ראו בבג"ץ אהוד קריב נ' שירות התעסוקה (לא פורסם))."

תקנות בית המשפט (אגרות) התשמ"ח - 1987 (להלן: "התקנות") באות לאזן בין זכות הגישה לערכאות לבי אפשרות ניצולה לרעה. לפיכך קובעת תקנה 2 לתקנות כדלקמן:

" (א) לא ייזקק בית משפט לכל הליך, אלא אם כן שולמה בעד הסעד המבוקש בו האגרה הקבועה בתוספת הראשונה ואגרת הפרוטוקול כאמור בתקנה 12א, או שמביא ההליך פטור מתשלום האגרה.

(ב) הליך שלא נתקיים בו אחד התנאים האמורים בתקנת משנה (א) לא יקובל לרישום, בגזברות או במזכירות בית משפט, אלא אם כן הוגשה: בקשה לפטור מאגרה."

התקנה נוקטת במונח "הליך", שהגדרתו בסעיף 1 לתקנות הינו:

" "תובענה" או "הליך" - תביעות, בקשות, ערעורים ושאר ענינים שמביא בעל דין לפני בית משפט באחת הדרכים שנקבעו לכך על-פי דין, ושנדרשים בהם החלטה או פסיקה של בית משפט."

הבקשה שלפני מעוררת, ראשית, את השאלה על מי חלה האגרה? תקנה 4 לתקנות שכותרתה " מי משלם אגרה מתי ואופן התשלום" קובעת: